סלסה ראשי

מועדפים

אודות

צור קשר

 

הרשמו לאתר הסלסה ותהנו מעדכונים שוטפים, מבצעים והנחות...

תנו כאן לחיצה

english

חדשות סלסה

סלסה ראשי

פורום סלסה

הרשמה לאתר

מאמרים

צור קשר

פרסום באתר

סלסה פסטיבלים

קונגרס הסלסה

ארכיון סרטונים

הסצנה

ריקודי כל הזמנים

מדריכי סלסה

מועדוני סלסה

 

 

 


 

 

 

סלסה | ההבדל בין סגנונות הריקוד

 

שלום חברים, וברוכים הבאים לפינה של צ'ה.
מאמר ראשון בסדרת מאמרים על ריקוד הסלסה.

קוראים לי מיכאל, אבל בסלסה אני מוכר כ"צ'ה"; זה כינוי שיש לי עוד מהפורומים הישנים של הסלסה, ואני חושב שהוא מייצג אותי היטב, כי אני אוהב את כל מה שקשור לקובה... כל כתבה תעסוק בנושא מסוים הקשור לסלסה על גווניו השונים, מבחינת מוסיקה, ריקוד, היסטוריה & תרבות ועוד. הכתבה שתפתח את פינתנו היא כתבה על ריקוד הסלסה, שזה בעצם מה שבאנו לעשות כאן.

 

אז מהו ריקוד הסלסה, מאיפה מגיע אלינו ומתי בכלל נוצר?


סלסה הינו שם לריקוד שנרקד על מוסיקת סלסה במדינות הקריבים ודרום אמריקה, אך כיום בכל העולם.
כמספר המדינות הלטיניות, מספר הסגנונות, אך ישנם כמה עיקריים כיום, שלכולם מקורות בקובה...


קסינו, או סלסה קובנית:


כפי שרומז השם, זהו סגנון סלסה שמגיע אלינו מקובה, ומקורו באמצע-סוף שנות ה-50 של המאה ה-20. השם "קסינו" ניתן לריקוד כי הוא הומצא במועדוני חברים בשכונת קסינו בהוואנה, שבהם אנשים נהגו להתאסף, לדבר, לשתות ולרקוד. מה שהם רקדו היה הריקוד שמוכר כיום כקסינו או סלסה קובנית.

בבסיסו של הריקוד הזה נמצאים הריקודים האפרו קובנים שקדמו לו, ואלו הם הסון, הרומבה, הממבו והצ'ה צ'ה צ'ה, בעיקר, יחד עם השפעות נוספות, קצת פחות בולטות, של ריקודים נוספים כגון דאנסון, צ'אנגווי, ריקודי אפרו שונים, בולרו, קונגה ועוד.
הריקוד יכול להירקד הן "בקצב" (על ה-1 או על ה-3) או "נגד הקצב" (קונטרא טיימפו, על ה-2, על ה-4), ומאופיין בתנועה מעגלית, תנועת גוף עגולה וזורמת, אלמנטים פשוטים מבחינה טכנית, והקשבה מרובה למוסיקה ולסינקופציה שיש במקצבים השונים שמרכיבים אותה.

הריקוד הזה הוא נטו ריקוד חברתי, ריקוד רחוב, שנרקד למען ההנאה המשותפת של בני הזוג הרוקדים, או של קבוצת הזוגות שרוקדת ביחד במעגל (מה שנקרא רואדה דה קסינו). דוגמא לסלסה קובנית >> וידאו סלסה קובנית
 

סלסה קולומביאנית:


הסגנון הזה מגיע אלינו מחלקה הצפוני של יבשת דרום אמריקה, ממדינת קולומביה, ומקורו בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20.
לאורך המאה ה-20 הגיעו לערי החוף הקולומביאניות, לרוב קודם כל לקרטאחנה ובאראנקיה, סגנונות מוסיקה וריקוד שונים מקובה, ומאוחר יותר גם מניו יורק ומפוארטוריקו.

כך קרה לפני הסלסה עם הסון, הממבו והפצ'אנגה, כאשר אלו הם העיקריים שהשפיעו על הסלסה בקולומביה, בשילוב עם הקומביה, הריקוד הלאומי של המדינה, המגיע מאזורי הכפר שלה. הסגנון הקולומביאני בעצם קיים ב2 צורות עיקריות; הראשונה היא הסגנון ה"עממי / מסורתי", שקרוב למדי לריקוד הקומביה, ונרקד בצורה פשוה מאוד מבחינה טכנית, לרוב באחיזה סגורה.
הסגנון השני שיש בקולומביה ויותר מוכר כיום בעולם הוא הסגנון שמגיע מהעיר קאלי, ומאופיין בכך שנרקד על מוסיקה יותר מהירה ואנרגטית (לעומת הסגנון המסורתי), ויש בו דגש רב על עבודת רגליים אשר מהווה מראה של האלמנטים הריתמיים השונים שיש במוסיקה. לרוב נרקד על ה-3. דוגמא לסלסה קולומביאנית >> 
וידאו סלסה קולומביאנית

 

סלסה פורטוריקנית:


הסגנון הזה מגיע מהאי פוארטו ריקו, הנמצא כ1250 קילומטרים מקובה, ומהווה מאין "מראה תרבותית" של קובה; כלומר, דברים מגיעים לשם מקובה ממש מהר.
כך בדיוק קרה במהלך המאה ה-20, כאשר הגיעו לשם הסון, הממבו הצ'ה צ'ה צ'ה והפצ'אנגה.
לאחר המהפכה בקובה ב1959, התקשורת בין קובה לפוארטו ריקו (שהינה תחת שליטה אמריקנית) נקטעה, והמקור העיקרי לזרימה התרבותית והמוסיקלית (שהייתה דו צדדית, אגב) הפך להיות העיר ניו יורק בארה"ב.
הסגנון הפוארטוריקני התהווה בשנות ה-60 של המאה ה-20, ודומה מאוד לסון; הוא מזכיר את הסגנון הקובני, אך ללא השפעות האפרו, החזקות מאוד בקובה. הסגנון התנועתי, קשור הדוקות למוסיקה, אלגנטי למדי ופשוט מבחינה טכנית. נרקד יותר במקום. בסגנון זה ישנן גם השפעות של מוסיקה מקומית מסורתית, כגון בומבה & פלנה.
דוגמא לסלסה פורטוריקנית >> וידאו סלסה פורטוריקנית


סלסה ניו יורק סטייל:


זהו סגנון הסלסה היחיד שלא נוצר באמריקה הלטינית, אלא בעולם המערבי.
העיר ניו יורק הינה מוקד משיכה למהגרים מכל העולם יותר מ150 שנה, ובמאה ה-20 הפכה אטרקטיבית ביותר למהגרים מהקריבים ומאמריקה הלטינית, שהביאו איתם את התרבות המוסיקלית והריקודית שלהם.
כך הגיעו לניו יורק הסון, הרומבה, הממבו, הצ'ה צ'ה צ'ה והפצ'אנגה, שמהווים את הבסיס לצורת הריקוד הזו, הנוצרה בשנות ה-60 של המאה ה-20.

הסגנון שנוצר אז מכונה "סגנון פלאדיום", וזה כי מועדון הפלאדיום בניו יורק היה הגדול והמפורסם מהמועדונים של אותם ימים בהם ניגנו להקות סלסה בעיר. הסגנון נוצר מריקודים שונים שהביאו איתם המהגרים הלטינים מקובה, פוארטוריקו ומדינות אחרות בקריבים ודרום אמריקה. סלסה ניו יורק נרקד תמיד אך ורק על ה-2, ומאופיין בהרבה עבודת רגליים מגוונת (ידוע בשם "שיינס"), תנועת גוף רבה, ואלמנטים לא מורכבים מבחינה טכנית. התנועה היא חופשית במרחב ואלגנטית.

זו היא הצורה המקורית, המסורתית, של הריקוד, משנות ה-60; לעומת זאת, כיום הדור הצעיר רוקד משהו שנוצר בניו יורק בשנות ה-80, בעיקר, והינו גרסא מדוללת של מה שהיה קודם. לקראת סוף שנות ה-70 הייתה התערבבות גדולה בין רקדנים לטינים לבין רקדנים לא לטינים בניו יורק, שרקדו סווינג, האסל וריקודי זוגות צפון אמריקנים, לא לטינים, שונים.
הקבוצות השונות השפיעו זו על זו, ולכן לסלסה הניו יורקית נכנסו הרבה מאוד אלמנטים של סווינג, שאינם קיימים או קשורים לסלסה או לעולם הלטיני. לכן, כיום הריקוד ה"מודרני" בניו יורק מאופיין בפחות תנועתיות, הרבה פחות צעדים פתוחים, והרבה מאוד "תרגילים" ואלמנטים מורכבים טכנית שהגיעו מריקודים מערביים, לא לטינים.
הריקוד גם נהייה הרבה יותר נוקשה, הרבה פחות חופשי מבחינת תנועה במרחב, ונרקד הרבה על קו.

בוידאו הבא נוכל לראות הדגמה של סגנון הניו יורק המקורי, המסורתי, משנות ה-60:
דוגמא לסלסה ניו יורק סטייל כמו שהיה פעם >> וידאו סלסה ניו יורק הסגנון הישן

 

 


כל החומר המופיע באתר אירגון הסלסה הישראלי הנו שמור ע"פ חוק זכויות יוצרים ואין להעתיק, לשכפל, לפרסם ו/או לעשות כל שימוש במידע המופיע וזאת ללא רשות מפורשת ובכתב של אירגון הסלסה הישראלי.

 

Copyright © 2001-2009 by Salsa.org.il, unless noted otherwise