קונגרס
הסלסה והרואדה במיאמי – 12-14 בנובמבר 2004
מאת רועי מימרן
מיאמי היא עיר מלאה בתרבות לטינית ובעיקר קובנית. לא
צריך להגיע לקונגרס סלסה, מספיק להסתובב שם בקניונים ובחוף הים כדי לשמוע מוסיקה
לטינית וסלסה, לראות הרבה מסעדות מקסיקניות וקובניות, לראות את האנשים ולשמוע את
השפה הספרדית בכל מקום.
את הקונגרסים במיאמי אירגנו בעבר ה-Salsa Lovers הותיקים, בי"ס מוכר לכל ותיקי מדריכי סגנון
קובה ומיאמי בארץ. אולם בשנה שעברה היה הקונגרס שלהם בדעיכה, והשנה לא אירגנו אותו
כלל. את הכפפה הרים בית-ספר אחר, Salsa Racing
בהנהלת Henry Herrera, קובני כמובן שחי במיאמי.
הקונגרס נפתח למעשה בחמישי בערב 11 בנובמבר, אבל הטיסה
שלי הביאה אותי מאזור סן פרנסיסקו רק בערב שאחרי זה. הגעתי למלון Radisson, עליתי עם המזוודה לחדר, התקלחתי, התלבשתי – וירדתי
לאולם, בדיוק לסיום ההופעות של הערב ותחילת המסיבה. ומי מנחה את הערב? מי אם לא David Melendez, מפיק ומנחה קונגרסים ידוע,
שאותו הכרתי בקונגרס באנגליה 11 חודש לפני כן. דיויד הוא מפיק הקונגרס הגדול
בניו-יורק, שהיה באוגוסט האחרון עם נציגות
ישראלית נכבדה.
בקונגרס להערכתי השתתפו 600-500 איש. הרוב מקומיים ממיאמי,
והשאר הגיעו בעיקר מניו-יורק, וושינגטון הבירה ושיקגו, וכמה מאזור סן פרנסיסקו
שכבר הספקתי להכיר – וישראלי אחד חוץ ממני. אגב בארה"ב קונגרס רודף קונגרס
בימים אלו, באותו סוף שבוע היה גם נופש סלסה בקריביים בהפקה של הנרי נולס, בסוף
השבוע שלאחר מכן קונגרס בסן פרנסיסקו, שבוע אחרי זה פסטיבל סלסה בניו-ג'רסי
וארועים נוספים. כך שלאור כמות הארועים לא ציפיתי למספר גדול בהרבה של משתתפים.
אז מה רואים שם? השפה הרשמית בקונגרס היא אנגלית, אבל
השפה המדוברת באולם היא בעיקר ספרדית. הקובנים באים בחלקם במשפחות שלמות – אין גיל
מבוגר מדי לסלסה. סגנון הסלסה במיאמי די דומה לסגנון הקובני שמלמדים בארץ,
בסה"כ זה המקור שלו. יש כמה מאפיינים
לצורה שהקובנים רוקדים – עושים "Tap"
בצעד הרביעי, בעיקר ב-Guapea.
מתכופפים עם חלק הגוף העליון ב-1 של ה-Dile que no. הרבה רואדות, ולא רק על
מוסיקת טימבה. אפשר לזהות את הרוקדים הקובניים האותנטיים לעומת סגנון מיאמי שיש בו
גם השפעות של סגנון LA ואחרים. שני אולמות
ריקודים – אולם של טימבה ואולם של "סלסה מודרנית" – שאין בה הרבה
חידושים מוסיקליים לעומת הארץ. הלהיטים שמקימים את הקהל מהכסא הם Salsa Rai ו-Marcando La Distancia. מהר מאד גיליתי שהרקע שלי בסלסה
קובנית מהארץ איפשר לי להשתלב מצוין במקום, אם כי הייתי צריך להתרגל לכמה הבדלים
ברואדה. למזלי גם פגשתי כבר בריקוד הראשון בחורה ורקדנית מקסימה, שליוותה אותי
בחלק גדול של הקונגרס.
בשבת בבוקר נכנסתי לסדנאות. רוב לו"ז הסדנאות נראה
כך: רואדה למתחילים, רואדה בינוני, עוד רואדה בינוני, רואדה למתקדמים, והשאר דברים
אחרים. רוב המדריכים מבתי הספר השונים של מיאמי והשאר ממקומות אחרים בארה"ב.
בסדנה של 50 דקות מלמדים תרגיל סלסה או רואדה מורכב אחד או שניים, אבל זה גם נותן
הזדמנות להתרגל לסגנון וההבדלים ברואדה בתנאים של שעור. לא החמצתי את הסדנא של הנרי הררה מפיק הקונגרס:
הוא מדבר בספרדית אלא אם מכריחים אותו לעבור לאנגלית, אבל לא נראה שרוב הקהל מתרגש
משינויי השפה. לגבי התוכן המקצועי – לא יחדש יותר מדי למדריכים הבכירים בארץ, אבל יש לו סגנון מיוחד עם התלהבות והלהבת הקהל
בשעור גם עם 100 איש ויותר.
בשבת וראשון תחרות ריקודים – סלסה בזוגות, ורואדה
בקבוצות – לצערי נאסר לצלם אותה בוידאו. בשבת בערב היתה הופעה של ישראל קנטור (השם
נשמע ישראלי נכון?) יוצא להקת Los Van Van עם
להקתו מקובה – כנראה שאני אהבתי את ההופעה יותר מרוב הקהל, שמילא גם את האולם
השני. לצורך האירוע הוא שר את השיר Locos por mi Habana
במילים Locos por mi Miami...
אבל רוב ההופעה היתה שירים מקוריים מהדיסק האחרון שלו.
ביום ראשון הייתי בשעורים
שונים קצת – שיינס, ומשהו באמת מקורי: רואדה-בצ'אטה. זה סגנון שהמציא צוות שנקרא Hips on Fire, סגנון שכולל מעגל של זוגות, על מוסיקה של בצ'אטה. הצעדים גם
מבוססים על צעדי הבצ'אטה והרומבה, אבל כוללים הרבה אלמנטים ותרגילים שהומצאו לצורך
הסגנון – ממש להתרגל לשפה שלמה של תרגילים כמו שפת הרואדה המוכרת לרובנו. למדנו את
הסגנון, והמשכנו – קבוצה של זוגות, לתרגל את זה בחוץ אחרי השעור... אבל אני עדיין
מעדיף את הבצ'אטה הזוגית והרומנטית.
כמה הערות לגבי תרגילים
ברואדה: עד כמה ששמתי לב (למרות שזה דורש בדיקה נוספת), כדי לחזור לבת הזוג הקודמת
משתמשים במילה Arriba דווקא ולא
Abajo כמו בארץ. כשעושים Dame con una, con
dos וכו' מחיאות הכפיים מתחילות ב-1 ולא ב-7
שלפני כמו אצלנו. את "פסטיבל בלאגן" הישראלי, שמלמדים בכמה מקומות
בארה"ב, לא פגשתי שם.
כמה דברים נחמדים שראיתי שם
והתחלתי לאמץ בארץ:
כשקוראים ב-1 “Celia Cruz" – ב-5 צועקים “Azucar!".
כשקוראים ב-1 "Una Huya" – ב-5
צעקה.
כשקוראים ב-1 "Suelo" – ב-5 רקיעה.
La Pelota Cuatro
– נמשך שתי שמיניות, ב-1,3,5,7 בשמיניה
הראשונה רקיעות ובשמיניה השניה מחיאות כפיים, ו-Dile que no עם הבחורה
מימין.
כמו כן רואדה לא מתחילה ב-Guapea
– אלא במצב שכתף שמאל של הגברים וימין של הבחורות פונה למרכז המעגל,
ולאחר כמה צעדים ותרגילים עוברים ל-Guapea. אפשר היה גם לראות
בבירור את ההבדל בין ה-Dile que
no הקובני, שבו התנועה היא מעגלית, לבין Cross Body Lead בסגנון LA על קו ישר. רשמתי כמה תרגילים יותר
מורכבים שפגשתי שם לראשונה, אבל אותם קשה להסביר בכתבה.
בסה"כ הקונגרס היווה
בשבילי תזכורת, שלמרות הפופולריות של סגנון LA ברוב
ארה"ב וגם בארץ – מיאמי הקובנית עוד חיה ובועטת.
הגלריה מהקונגרס כאן,
וקליפים מהקונגרס במדור
הסרטונים.
